ליסה הרגישה תסכול רב בגלל ההתנהלות בבוקר בבית שלה. היא ציפתה שהילדים יתארגנו לבית ספר – ייקחו את האוכל שהיא הכינה להם ויצאו ביחד בשמחה וברוגע. אך, כל בוקר מחדש היא הגיעה לשעה 8:00 בבוקר בתחושת אכזבה ותסכול. הילדים רבים, היא כועסת עליהם, אח"כ צועקת עליהם. הם לא יוצאים בזמן ובמיוחד הגדולה – לא מוכנה לקחת איתה את אחותה הקטנה לבית הספר. ליסה כבר הייתה מיואשת כשפנתה אלי. היא באה עם ביתה לאה – שהייתה בת 10. במהלך הטיפול התברר שלאה מרגישה לא אהובה בבית. היא לא מרגישה שהאחים והאחיות שלה אוהבים אותה, אז היא "מחזירה להם" ורבה איתם וכך נוצר מעגל של כעסים ומריבות. לאה בחרה בטיפול להחליף את תחושת הכעס וחוסר האהבה בתחושת קבלה ואחדות בתוך המשפחה. ב"ה תוך כמה ימים – הבוקר השתנה לגמרי. לאה מרגישה רגועה. היא מתארגנת בשקט ובשמחה – בדיוק כמו שאמא שלה רצתה. היא יוצאת ברוגע ואפילו לוקחת את אחותה הקטנה. לאה חזרה הביתה ואמרה לאמה: "אמא – עדינה צדקה, כשיוצאים בשמחה מהבית – אז כל היום נחמד…."

סגירת תפריט