לאחרונה הגיעו אלי בקשות רבות לכתוב על דחיה חברתית. דחיה חברתית זו תחושה של האדם שהוא אינו חלק מהקבוצה אלא הוא מרוחק ממנה.  אכן, זה הזמן המתאים ביותר לדבר על הנושא החברתי מכיוון שתקופה זו של השנה מזמנת לילדים הרבה התנסות חברתית. הבנות נמצאות בקייטנה אשר הדגש בה הוא הצד החוויתי  – חברתי וגם בתלמודי התורה יש כעת יותר ימי אוורור וטיול אשר שם הילד אכן מרגיש את מצבו החברתי. לכן, זמן זה הוא הזמן האידיאלי ללמוד ליצור קשרים חברתיים בצורה הולמת.

הגיעו אלי הורים לטיפול. כאשר הם נכנסו לחדר, ראיתי שהם שבורים ומרוסקים. כאב הלב שלהם היה שבנם אינו מקובל חברתית ואף דחוי בחברה. הילדים אינם רוצים לשחק איתו בהפסקות. כתוצאה מכך הילד אינו רוצה ללכת לת"ת בתקופה האחרונה.

בדקתי האם המצב קשור לתחום הלימודי. אך גיליתי לתדהמתי שהוא אחד המצטיינים בכיתה.

מתברר שעבור הורים רבים, הדרכה והנחיה בתחום הכישורים החברתיים אינן משימות פשוטות. התחום הלימוד הינו נטרלי מבחינה רגשית ובו מצליחים רוב ההורים לסייע לילדיהם בצורה מעשית ויעילה. בתחום הלימודי ישנם משימות ושיעורי בית שהתלמיד מחויב בהם ולרוב ההורים משתדלים לעזור ללא התערבות רגשית. אולם, התחום החברתי הינו נושא רגיש ביותר. גם כאשר הורים פונים להדרכה כיצד לעזור לילד בתחום זה – מתברר פעמים רבות שלגל חוזר בעולם. בעצם ההורים עצמם חשו קושי חברתי או קושי במיומנויות חברתיות כשהיו ילדים ואף עד היום. לכן, יותר קשה להם לעזור לבנם או ביתם לצאת מהמעגל הכואב. לעיתים, ההורה עצמו "סוחב" איתו משקעים מילדותו, חוויות שליליות של דחייה ובדידות או הצקות שמהן סבל. ההתעסקות הזו יכולה להעלות בהורה חוסר אונים ודאגה, ולהפוך אותו לפחות מעשי וללא יעיל.

קושי נוסף בהדרכת הורים בתחום החברתי הוא שההורים  לרוב, ניזונים מסיפורי הילד וממידע חלקי. הם לא נמצאים בשטח ולא יודעים מה באמת קורה, ולכן היכולת שלהם לראות את התמונה הכללית לא מתאפשרת. ההורים מזדהים עם המצוקה והלחץ ומתגייסים במהירות לפתרון שלעתים אינו יעיל עבור הילד ואפילו מבלבל.

המפתח להצלחה הוא קודם כל לשים בצד את הרגשות ולגשת לתחום החברתי בדיוק כפי שאנו ניגשים לתחום הלימודי: בצורה ברורה ממוקדת מעשית ועניינית. בעיקר חשוב להעביר לילד מסר שההורים נותנים לו גיבוי מלא ובוטחים בו שהוא מסוגל לעשות את השינוי. זאת עבודה עצמית שההורים צריכים לעשות עם עצמם, כדי להבין שהם כבר לא הילד הדחוי אלא ההורים אשר צריך להעצים ולתת תחושת בטחון לילד שלהם.

מיומנויות חברתיות הם כלים שניתן ללמד כמו כל תחום אחר. כך נוכל לבנות חיי חברה טובים  אם נשתמש ב"ארגז כלים" חברתי. איך עושים את זה?

נסו להקשיב לצורך האמיתי של הילד, גלו אמפטיה ורגישות. כן חשוב להתייחס לקושי שהילד חווה. אך לא להישאר בקושי.  יש למקד את הילד בחשיבה לעתיד. "איזה שינוי היית רוצה שיקרה?" ולתכנן דרכי פעולה מעשיים כמו כל תכנית אחרת.

יש מספר דרכים שהורים רגילים להשתמש בהם אך נמצא שהם לא מועילים לילד להתקדם חברתית אלא גורמים לו להמשיך להרגיש מקופח ושונה. לכן, אל תרחמו עליו, אל תפצו אותו, אל תקיימו אינסוף שיחות אל תוך הלילה בשאלה איך הוא ירכוש חברים ואל תקנו לו בגדים אחרים מאלה שהייתם קונים ממילא וכן אל תנסו "לקנות" חברים בהפתעות וממתקים.

בנוסף, חשוב שלא תנסו להתערב בעניין ישירות (למשל לדבר עם החברים עצמם או עם הוריהם). חשב להדגיש לילד את התכונות הטובות שלו וכך הוא יכבד את עצמו וילד אשר מתחבר לתכונות האלו ירצה להתחבר איתו. כמו כן, יש לתת לילד תחושת שליטה על החיים שלו ולא העצמת תחושת המסכנות. ככל שהביטחון העצמי של הילד והאמונה בכוחותיו יגדל  – כך יהיה לו יותר טוב חברתית.

אחד הדברים שחשוב להסביר לילד או לילדה הוא, שאין צורך להיות הילד הכי "מקובל" בכיתה. חבר אחד טוב או שניים זה הרבה מאוד, בייחוד בתור ההתחלה.

אותם הורים שהגיעו אלי עברו הדרכה בנושא החברתי ואף יישמו זאת. וב"ה היה שיפור עצום בתחושה של הבן כלפי עצמו אשר השליך לטובה על מצבו החברתי.

סידרת כתבות על דחיה חברתית מפי ירון שמחוביץ אשר יינתנו בסוף שלל עצות להורים ולמורים.

 

סגירת תפריט