משהו קטן לנפש – פרשת ויגש התשע"ז
שלום,
ב"ה חזרנו לשגרה: עבודה, לימודים, ילדים וכו'., אך כל שבוע יש לנו מתנה – את השבת לדלות ממנה כח לכל השבוע.
פרשת השבוע שלנו – פרשת ויגש, מתארת סיפור מרגש ביותר. אנו יודעים שיוסף נמכר על ידי אחיו והורד למצרים. הוא נזרק לכלא ואז הקב"ה גילגל את המציאות לכך שיוסף נהיה משנה למלך – התפקיד המכובד ביותר במצרים – אחרי המלך. אחי יוסף יורדים למצרים "לשבור אוכל" – לקנות מזון מכיוון שיש רעב בארצות הסמוכות למצרים. יוסף משהה את אחיו, אך אינו מתגלה אליהם בשמו. הם אינם מזהים אותו – מכיוון שהוא נמכר כאשר היה נער בין 17 "ללא חתימת זקן" ואילו עכשיו – 20 שנה אחרי. הוא מתקרב לגיל 40. בפרשה שאנו קוראים השבת יוסף נשבר ומחליט להתגלות לכל אחיו – כולל אחיו המלא – בנימין , אדר הגיע יחד עם שאר האחים למצרים.
"וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו. ב וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. ג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי;" (בראשית מ"ה א'-ג').
ומה השלב הבא?
אנו היינו מצפים שיוסף יתבטא בכעס, בעצב ובמרירות על כל השנה שהרחיקו אותו מבית אביו וביזו אותו. אולם, לא כך תגובתו: "וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. ו כִּי-זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ; וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים, אֲשֶׁר אֵין-חָרִישׁ וְקָצִיר. זוַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. ח וְעַתָּה, לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים; …" (בראשית מ"ה / ה'-ח').
יוסף מסתכל במבט רחב יותר. הוא מסתכל על ההווה – עם מבט קדימה אל העתיד. לא מתעכב בעבר. זהו לימוד גדול עבורינו – מידת הסליחה – הן כלפי עצמינו והן כלפי אחרים. למחול ולסלוח ולהיות מוכנים להתחיל דף חדש המערכת יחסים. להבין שלא אנו מנהלים את העולם – אלא הקב"ה ולמצוא את הטוב בכל סיטואציה שאנו נתקלים בה.
ומה איתנו?
כחלק מטיפול קינסיולוגי. התת מודע מפנה למשפט המתאים ביותר עבור שחרור הנושא המטריד את האדם. אחד מהמשפטים – עוסק בנושא של הענשה עצמית ותחושת אשם מיותרת: "התפתחותו של רגש אשם במודע או תת מודע –
מודל רפואי: הסובלים הכרוניים מתעמתים עם כשלונם לשלוט בכאב, להשיב את בריאותם או לשפר את מצבם שעה אחר שעה. מסיבה זו, הם לומדים לקבל את הכאב כעונש על משהו "רע" שעשו. רבים מהם מאמינים שהכאב הכרוני משמש כסוג של ענישה משמיים על חטאי העבר, ולכן חשים שמגיע להם עונש.
הכאב הופך להיות סוג של כפרה, מעין וסת נפשי. ברמת הלא מודע, ה"החלמה" עצמה היא חטא.
כאב רגשי: ענישה עצמית וענישת אחרים על ידי הימנעות מנתינת אהבה. המצב יוצר צער ואשמה נוספים לכל המעורבים בדבר.
התנהגות נכונה: אני בוחר לראות איך אוכל להתמודד עם האתגר.
אין עתיד קבוע. נקודת הכוח שלנו מצויה ברגע זה מכיוון שכל מה שתבחר עכשיו, ברגע זה, משנה את העבר ויוצר עתיד חדש"!
פינת השאלה הקצרה:
הבת שלי בת 8. היא מתנהגת בצורה תוקנית, דורשת המון תשומת לב ומתחברת לבנות עם התנהגות לא מתאימה. אני מנסה הכל לשנות את דרכה, אך לא ממש מצליחה.
תשובה:
אחד הכאבים הגדולים היא כשהילדים אינם פועלים בדרך שאנו כמבוגרים – מאמינים שיותר טובה עבורם. יש לבחון איזה רווח יש לה מבחירת דרך שהיא יודעת שאינה מתאימה למשפחתכם. אני בטוחה שבתוך תוכה היא כן רוצה להיות שייכת לדרך המשפחתית – אך משהו פנימי עוצר אותה. ייתכן שאין איזון ברמת הפחד ולכן היא לא נרתעת מדברים שאמורים ליצור רתיעה ומחפשת ריגושים חדשים כל פעם. ניתן לעזור לאזן זאת בטיפול רגשי.
בהצלחה רבה,
שבת שלום
עדינה
– אפשר להעביר בשמחה הלאה
– ניתן לפנות להזמנת טיפול אישי, הרצאה או סדנא בתאום אישי