שלום,

הפרשה שלנו היא המשך של סיפור יוסף אשר הופיע בפרשות הקודמות. בפרשה שלנו יהודה ניגש אל מושל מצרים – אשר לאחר מכן מתברר שהוא יוסף. יהודה מסביר שהוא זה שניגש לדבר מכיוון שהוא לקח אחריות אישית על בנימין. בפרשה הקודמת יוסף קבע שאין לאחים אפשרות לחזור למצרים לקנות "לשבור" אוכל לא הבאת האח הקטן – בנימין.
יהודה מסביר: " כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר: אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים". (בראשית מ"ד / ל"ב).

יהודה היה מוכן לקחת אחריות שעלולה לפגוע בו גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, מכיוון שהבין שזו הדרך היחידה להביא אוכל לכל המשפחה. לבסוף התברר שהכל היה לטובה ומשם צמחה הישועה.

ומה איתנו?
כל אחת נתקלת בחייה בדברים הדורשים אחריות. לעיתים האחריות דורשת גם סיכון כל שהיא. האם תיקחי את הסיכון או שתמנעי? יהודה הוא סמל ללקיחת אחריות וממנו אפשר ללמוד שכל אחת יכולה להרגיש יכולת ומסוגלות ולקחת אחריות על חייה ועל חיי אחרים בצורה שיכולה לעזור לעולם.

תודה רבה לכל מי ששיתפה אותי בסיפורי ישועה. ניתן עדיין לשלוח סיפור על מקרה שבו הרגשת את ישועת ה' ואוכל לפרסם זאת שבוע הבא בעז"ה.

פינת השאלה הקצרה:
אני מתחילה לחשוב על מקום לשרות לאומי לשנה הבאה ואני ממש מבולבלת. מה אפשר לעשות?

תשובה:
בשלב הראשון כדאי לערוך רשימה של הדברים שאת מחפשת והתכונות והכשרונות שלך. לאחר מכן יש לחפש מקום שמתאים לאישיות ויכולות שלך. אם את מרגישה תקיעות או בלבול מתמשכים – ניתן לטפל בכך בעז"ה.

בהצלחה רבה,
ושבת שלום

עדינה

– אפשר להעביר בשמחה הלאה
– ניתן לפנות להזמנת טיפול, הרצאה או סדנא בתאום אישי