בס"ד
משהו קטן לנפש – פרשת שלח התשע"ו
שלום,
פרשת שלח לך עוסקת ברובה בפרשיה מאד מוכרת – חטא המרגלים. נשאלו בנושא זה שאלות רבות. ביניהם:
- מדוע הקב"ה הסכים לשלוח מרגלים – הרי הוא הבטיח ארץ טובה וברוכה. האם אין עם ישראל סומכים על הקב"ה?
- האם הקב"ה ציווה לשלוח מרגלים או העם התחנן והקב"ה הסכים?
- כיצד אנשים כה חשובים – נשיאי השבטים – הוציאו דיבה רעה על הארץ?
- מדוע היה זה חטא כה חמור שהעונש עליו היה – שכל גבר מעל גיל 20 ימות במדבר וכל העם יאריכו את כניסתם לארץ ישראל עד שנת ה-40 מיציאת מצרים.
- ועוד שאלות ותמיהות רבות.
השאלה בה אנו נתמקד היא: כיצד היו תגובות כה שונות בין עשרת המרגלים לבין כלב בן יפונה (משבט יהודה) ויהושע בן נון (משבט אפרים)? או במילים אחרות – מה היתה המציאות האובייקטיבית? ומי ראה אותה נכון?
מעשה המרגלים היא הדוגמא הטובה ביותר לפרשנות אישית. בעצם אין מציאות אחת למעט העובדות. כל השאר זו פרשנות אישית שכל אחד בהתאם ל"אג'נדה" – לתפיסת העולם שלו וגישתו לחיים.
"כג וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן-הָרִמֹּנִים, וּמִן-הַתְּאֵנִים. כד לַמָּקוֹם הַהוּא, קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל, עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל, אֲשֶׁר-כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. " (במדבר י"ג / כ"ג – כ"ד). העובדה הכתובה בתורה היא שהמרגלים מצאו בארץ ישראל פירות ענקים. היה צורך ביותר מאד אחד כדי להרים אשכול ענבים אחד.
והפרשנות?! פה השינויים מתחילים. עשרה מתוך 12 המרגלים ראו בפירות אלו דבר משונה ולכן אמרו לעם שעדיף לא להיכנס לארץ ישראל אלא להישאר במדבר, מכיוון שכנראה גם המקום והעם שם משונים. מסביר רש"י: "וישאהו במוט בשנים" – שמונה נטלו אשכול אחד נטל תאנה ואחד רימון. (סך הכל – 10 אנשים נשאו את הפירות הענקיים) יהושוע וכלב לא נטלו כלום (2 מרגלים) לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו כשם שפריה משונה כך עמה משונה." ואילו כלב ויהושע נזעקו לשמע דברי הדיבה הרעה שאמרו השאר: " ל וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ–כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ. "
אולם המרגלים המשיכו בשלהם: " לא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ. לב וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת".
לצערינו עם ישראל קיבל והאמין בפרשנות השלילית של המרגלים: "וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא" (י"ד / א').
ומה איתנו?
המציאות בנויה מפרשנויות שונות. אנו רואים זאת ברמה הלאומית פוליטית וברמה של קבוצות של עניין וגם ברמה האישית. המסקנות שאדם מסיק תלויות בהנחות יסוד הקיימות בתוכו ובדרך שהוא מפרש את המציאות. לדוגמא: האם מסיבת הסיום של הילד/ה הייתה נחמדה? תלוי את מי שואלים. יש הורים שמפרשים בצורה שלילית ויגידו: היה חם, צפוף, ארוך, לא ראיתי טוב את הבן / בת שלי וכו' ויש הורים שיפרשו בצורה חיובית: היה ממש נחמד, העיקר שהילדים נהנו. איזו אווירה טובה הייתה בגן וכו'
אז לנו נותר רק לבחור כיצד אני רוצה לפרש את המציאות. תמיד אפשר לשנות גישה שלילית ולבחור בטוב כפי שהקב"ה רוצה מאיתנו.
פינת השאלה הקצרה:
יש לי רגישות מוגברת לריח. יש ריחות מסוימים שממש קשה לי להריח ומקומות מסוימים שאני לא מסוגלת להיכנס אליהם או להיות בהם בגלל הריח. לקח לי זמן להבין עד כמה הרגישות שלי גבוהה והיא משפיעה עלי. זה מאד מפריע לי – כי יש מאכלים שאני לא מסוגלת לאכול ואפילו לא להכין או להתקרב אליהם וגם קושי בטיפול בילדים. האם יש דרך להשתחרר מהרגישות? אני ממש נואשת.
תשובה:
אכן טוב שאת במודעות גבוהה לגבי עצמך ואת רוצה לעשות שינוי. רגישות לריח היא חלק ממכלול של קושי בוויסות תחושתי. יש מספר דרכים להשתחרר מהמצב – הן באמצעות אימון חוש הריח והן על-ידי שחרור חסמים בתת מודע.
בהצלחה רבה,
שבת שלום
עדינה
– אפשר להעביר בשמחה הלאה
– ניתן לפנות להזמנת טיפול אישי, הרצאה או סדנא בתאום אישי