לשמוע את נשימותיו של א. – תינוק בן 4 חודשים – היה פשוט מפחיד. התינוק סבל מליחה רבה שחסמה כמעט לחלוטין את דרכי הנשימה ובכל נשימה נשמע רעש צורם. כמו כן א. כמעט ולא אכל וכשכבר אכל פעמים רבות היה מקיא. מצב רוחו של א. באופן כללי תאם את מצבו הפיזי הוא היה אדיש ולא פעיל במיוחד.

עשיתי טיפול רגשי לתינוק דרך אימו. על ידי בדיקות שריר חיפשנו את הגורם הרגשי להצטברות הליחה. מצאנו את הגורם ועשינו תהליך של שחרור רגשי. בדיקת שריר העלתה שיש לקבוע טיפול נוסף בעוד שבוע.

תוך כמה שעות חל שיפור ניכר. התינוק התחיל לשחרר כמות גדולה של נזלת. בד בבד הוא התחיל להיות יותר פעיל ושמח ב"ה. אבל עם השיפור צצה בעיה חדשה: א. רצה כל הזמן להיות על הידים ושישחקו איתו – ברגע שהיו מניחים אותו הוא היה צורח ובוכה ללא הפסקה. כשאימו באה לטיפול השני היא סיפרה שהמטפלת אמרה לה היום שכשהוא לא על הידים הוא בוכה בלי סוף אי אפשר להמשיך כך – אם זה ימשך תצטרכי למצוא מטפלת אחרת.

בטיפול עשינו תהליך של קבלה ריגשית לתינוק שהוא נאהב גם כשמניחים אותו ושהוא יכול להכיל מציאות זו.

המטפלת (שלא ידעה על הטיפול) למחרת אמרה לאם הוא כמו חדש שמח וטוב לב וכמעט לא בוכה. מה עשית לו?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט